דלקת אוזן תיכונה חריפה (Acute OtitisMedia)

 

תהליך זיהומי באוזן התיכונה(אמצעית) ללא התייחסות למחולל. ב 50% מהמקרים מדובר בזיהום וירלי .

מדובר במחלה חריפה שמתפתחת תוך מספר שעות ונמשכת מספר ימים.

 המחלה השכיחה ביותר בגיל הילדות אחרי זיהומים חריפים בדרכי הנשימה העליונות (שפעת). 

ב-70% מהילדים – מחלה אחת לפחות עד גיל שנה וב-30% מהילדים – 3 אפיזודות או יותרעד גיל 3 שנים.

גורמי סיכון: 

  • זיהום בדרכי הנשימה  העליונות

  • שקד שלישי מוגדל

  • מבנה החצוצרה שמקשרת בין האףלאוזן – בילדים חצוצרה זו מתפקדת פחות טוב

  • השתתפות בפעוטון 

  • עישון של ההורים

  • נזלת אלרגית

  • הזנה מבקבוק

  • מומים מולדים

  • עונות  השנה (לרוב בחורף)

התבטאות המחלה:

  •  חום גבוה 

  • אי שקט

  •  כאב אוזניים (בילדים הגדולים יותר ובמבוגרים)

  • ירידה בשמיעה והפרשה מוגלתית מהאוזן (רק במקרים שיש נקב בעור התוף).

טיפול: 

ברוב הגדול של המקרים זאת דלקת מוגבלת בזמן ויכולה לעבור ללא צורך בטיפול אנטיביוטי.

אך בכל  זאת לעיתים נדירות יותר יכולים להתפתח סיבוכים חלקם קשים.

לכן ישנם מספר כללים או דגשים לטיפול: ילדים מתחת לגיל שנתיים יקבלו לרוב טיפול אנטיביוטי 7-10 ימים . בילדים גדולים יותר ניתן להסתפק במעקב אך זה דורש טיפול נגד כאבים, מעקב צמוד של הרופא המטפל ומודעות 

של ההורים.

ילדים הסובלים מדלקות אוזניים חוזרות בתדירות גבוה מצריכים טיפול נוסף. האפשריות כולל טיפול אנטיביוטי מונע

למספר חודשים או ניתוח להחדרת צינוריות אוורור לאוזניים.

 

דלקת אוזן תיכונה ניסיובית "נוזלים באוזניים"  Otitis Media with Effusion (OME)

דלקת זו מאופיינת בנוכחות תפליט (נוזל) שאינו מוגלתי בחלל אוזן תיכונה. התסמינים של מצב זה כוללים ירידה בשמיעה או מלאות באוזן ללא חום וללא כאב אוזני.  OME  יכולה להיות תוצאה של דלקת חריפה באוזן תיכונה. שכיחות נוזל זה כחודש לאחר דלקת חריפה  היא 45% והיא יורדת ל 10%לאחר 3 חודשים.

 קיימות 2 תיאוריות מובילות להווצרות הנוזל באוזן תיכונה:

הפרעה תפקודית של החצוצרה ע"ש אוסטכיוס המקשרת בין האוזן לאף ואחראית להשוואת הלחצים באוזן. 

ההפרעה נובעת ממבנה החצוצרה בילדים, הגדלה של השקד השלישי, זיהום וירלים חוזרים של דרכי הנשימה והפרעות

 אלרגיות.  כתוצאה מחוסר תפקוד החצוצרה נוצר תתלחץ באוזן תיכונה שמולי  ליצירת הנוזלים. שינויים של הרירית של 

האוזן התיכונה עקב חשיפה לחיידקים גורמים להווצרות הנוזל.

 שכיחות התופעה

OME שכיחה במיוחד בילדים. שיא השכיחות היא בגיל שנתיים עם פיק נוסף בגיל 6 שנים. השכיחות יורדת באופן ניכר 

לאחר גיל 8 שנים. נוזלים באוזניים נמצאו ב 15-40% מהילדים בריאים בגילאים 1-5 שנים בעת בדיקה שיגרתית.  

 תלונות וסימנים: 

  • ירידה בשמיעה ותחושה של מלאות באוזן. בחלק גדול מהמקרים הילד אינו מתלונן על דבר והתלונה מגיעה מההורים על רושם של שמיעה  לקויה ודיבור בקול רם.

  • בבדיקת אוטוסקופית של האוזן ניתן לראות עכירות של התופית, נוזל מאחורי עור התוף וגודש כלי דםעל התופית. בנוסף בדיקת האף יכולה להדגים גודש, נזלת והגדלה של השקד השלישי.

 משמעות לטווח ארוך: 

ליקוי השמיעה יכול לגרום לעיכוב בהתפתחות הדיבור.  ישנו ויכוח האם ליקוי השמיעה עקב נוזלים יכול לגרום להפרעה אינטלקטואלית בטווח הארוך.  בנוסף יכולים להתחולל שינויים כרונים ובלתי הפיכים בעור התוף אך תופעה זאת אינה שכיחה.

 תהליך איבחוני: 

אין ערך לבדיקות דם לצורך קביעת אבחנה זו. בדיקותה דמייה אינם הכרחיות.

האיבחון הסופי נעשה ע"י בדיקת שמיעה וטימפנומטריה במכון שמיעה. טימפנומטריה בודקת עת הענות עור התוף לשינוי לחץ. כאשר יש נוזל באוזן תיכונה עור התוף נייח ולכן מקבלים טימפנומטריה שטוחה (B).  בדיקת השמיעה יכולה לאפיין את סוג וחומרת איבוד השמיעה והיא חיונית לצורך תכנון טיפולי.

 טיפול:

הטיפול מתחלק ל: השגחה בלבד, טיפול סביבתי מניעתי, טיפול תרופתי וטיפול כירורגי.

  •  מעקב והשגחה: מעקב רפואי ושמיעתי (בדיקת שמיעה) נהוג ב-3 החודשים הראשונים כוון שישנה סבירות גבוה שנוזל יספג עצמונית והשמיעה תחזור לרמה תקינה. רק במקרים של נוזל עקשני מעל 3 חודשים שמלווה בליקוי שמיעה נהוג לבצע התערבות טיפולית.

  •  המלצות סביבתיות: להמנע מעישון בבית, להניק את התינוק במידת האפשר,  להמנע מהאכלה בעת שכיבת פרקדן,  להמנע מאלרגנים ידועים ולהמנע במידת האפשר מחשיפה לקבוצות גדולות של ילדים (כגון במעון).

  •  טיפול תרופתי: מספר רב של תרופות הוצעו בעבר כטיפול במצב של נוזלים באוזניים, רובם הגדול אינו מספק יעילות לעומת חוסר טיפול. טיפול אנטיביוטי קצר טווח (שבועיים) יכול לשפר את כמות הנוזל ורמת השמיעה אך בטווח ארוך (של 3 חודשים ויותר) אינו מראה יעילות ולכן אינו מומלץ כשגרה.

  • סטירואידים פומית או בתרסיס אפי גם כן מראים אפקט קצר טווח בלבד ולכן אינם מומלצים כשגרה.

  • תרופות להורדת גודש אפי ותרופות אנטיאלרגיות דוגמת אנטי היסטמינים אינם נותנים תועלת אפילו בטווח הקצר ובנוסף הם יכולים לגרום לתופעות לוואי לכן אינם מומלצים כלל במצב זה.

  •  טיפול אלטרנטיבי: קיימים טיפולים אלטרנטיביים רבים לבעיה זאת. אין אף מחקר מבוקר שמשווה את יעילות טיפולים אלה לחוסר טיפול. לכן אין מידע מבוסס לשלול או לאשר יעילות של טיפולים אלה.

  • טיפולים נוספים: לאחרונה ישנה עלייה בשימוש במכשירים המנסים לפתוח את תעלת אוסטכיוס בנסיון להשוות לחצים באוזן התיכונה. עדיין אין הוכחה במחקרים מבוקרים שטיפול זה נותן יעילות לטווח ארוך.

  • טיפול כירורגי: זהו הטיפול המקובל ב OME  ממושך מעל 3 חודשים. בניתוח מבוצע חור קטן בעור התוף, שאיבה של הנוזלים מתוך האוזן התיכונה והחדרה של צינורית אוורור דרך החור בתופית. המטרה של הצינורית היא לשמור את האוזן מאווררת לאורך תקופה ממושכת (ממוצע של 9-12 חודשים). לאחר תקופה זאת הצינורית נפלטת לרוב עצמונית והחור בתופית נסגר. השיפור בשמיעה כמעט מידי ולאחר הניתוח. לעיתים נהוג לשלב ניתוח זה עם כריתה של השקד השלישי (במיוחד עם לילד גם הפרעות חסימתיות אפיות). לאחר הניתוח יש לבצע מעקב סדיר אצל רופא אף אוזן וגרון עד לפליטת הצינוריות וסגירת עור התוף. בהמשך חשוב יהיה לוודא שהנוזלים לא מצטברים מחדש.

  •  פרוגנוזה: ככלל המצב הנ"ל משתפר עצמונית בחלק גדול מהמקרים ולכן המתנה של 3 חודשים מומלצת לפני קבלת החלטה על התערבות טיפולית. הסבירות של נוזל עקשני (מעל 3 חודשים) להתפנות עצמונית בהמשך נמוכה יחסית ולכן מומלצת התערבות כירורגית.   

  • כ 25-50% מהילדים שהצטרכו החדרת צינוריות יסבלו מחזרת הנוזלים לאחר פליטת הצינוריות. חלק מילדים אלה יצטרכו ניתוח צינוריות  חוזר/ נוסף. במקרים של חזרה מאד מומלץ לבצע שילוב של כריתת השקד השלישי.