תהליך זיהומי באוזן התיכונה (אמצעית) ללא התייחסות למחולל. ב־50% מהמקרים מדובר בזיהום וירלי.
מדובר במחלה חריפה שמתפתחת תוך מספר שעות ונמשכת מספר ימים.
המחלה השכיחה ביותר בגיל הילדות אחרי זיהומים חריפים בדרכי הנשימה העליונות (שפעת).
ב־70% מהילדים – מחלה אחת לפחות עד גיל שנה וב־30% מהילדים – 3 אפיזודות או יותר עד גיל 3 שנים.
 

גורמי סיכון:

• זיהום בדרכי הנשימה העליונות

• שקד שלישי מוגדל

• מבנה החצוצרה שמקשרת בין האף לאוזן – בילדים חצוצרה זו מתפקדת פחות טוב

• השתתפות בפעוטון

• עישון של ההורים

• נזלת אלרגית

• הזנה מבקבוק

• מומים מולדים

• עונות השנה (לרוב בחורף)
   

התבטאות המחלה:

• חום גבוה

• אי שקט

• כאב אוזניים (בילדים הגדולים יותר ובמבוגרים)

• ירידה בשמיעה והפרשה מוגלתית מהאוזן (רק במקרים שיש נקב בעור התוף)
   

טיפול:

ברוב הגדול של המקרים זאת דלקת מוגבלת בזמן ויכולה לעבור ללא צורך בטיפול אנטיביוטי.
אך בכל זאת לעיתים נדירות יותר יכולים להתפתח סיבוכים, חלקם קשים.
לכן ישנם מספר כללים או דגשים לטיפול:

• ילדים מתחת לגיל שנתיים יקבלו לרוב טיפול אנטיביוטי 7–10 ימים.

• בילדים גדולים יותר ניתן להסתפק במעקב, אך זה דורש טיפול נגד כאבים, מעקב צמוד של הרופא המטפל ומודעות של ההורים.

• ילדים הסובלים מדלקות אוזניים חוזרות בתדירות גבוהה מצריכים טיפול נוסף:

  • טיפול אנטיביוטי מונע למספר חודשים

  • או ניתוח להחדרת צינוריות אוורור לאוזניים
     

דלקת אוזן תיכונה ניסיובית – "נוזלים באוזניים" (Otitis Media with Effusion – OME)

דלקת זו מאופיינת בנוכחות תפליט (נוזל) שאינו מוגלתי בחלל אוזן תיכונה.
התסמינים כוללים ירידה בשמיעה או מלאות באוזן ללא חום וללא כאב אוזני.
OME יכולה להיות תוצאה של דלקת חריפה באוזן תיכונה. שכיחות הנוזל כחודש לאחר דלקת חריפה היא 45% והיא יורדת ל־10% לאחר 3 חודשים.

קיימות שתי תיאוריות מובילות להיווצרות הנוזל באוזן תיכונה:
הפרעה תפקודית של החצוצרה ע"ש אוסטכיוס, המקשרת בין האוזן לאף ואחראית להשוואת הלחצים באוזן.
ההפרעה נובעת ממבנה החצוצרה בילדים, הגדלה של השקד השלישי, זיהומים וירליים חוזרים בדרכי הנשימה והפרעות אלרגיות.
כתוצאה מחוסר תפקוד החצוצרה נוצר תת־לחץ באוזן תיכונה שמוביל ליצירת הנוזלים.
שינויים של רירית האוזן התיכונה עקב חשיפה לחיידקים גורמים להיווצרות הנוזל.

שכיחות OME גבוהה במיוחד בילדים.
שיא השכיחות הוא בגיל שנתיים עם פיק נוסף בגיל 6 שנים.
השכיחות יורדת באופן ניכר לאחר גיל 8 שנים.
נוזלים באוזניים נמצאו ב־15–40% מהילדים הבריאים בגילאים 1–5 בעת בדיקה שגרתית.

תלונות שכיחות כוללות ירידה בשמיעה ותחושת מלאות באוזן.
בחלק גדול מהמקרים הילד אינו מתלונן כלל, והתלונה מגיעה מההורים על רושם של שמיעה לקויה ודיבור בקול רם.
בבדיקת אוטוסקופיה ניתן לראות עכירות של התופית, נוזל מאחורי עור התוף וגודש כלי דם על התופית.
בנוסף, בבדיקת האף ניתן להדגים גודש, נזלת והגדלה של השקד השלישי.

ליקוי השמיעה יכול לגרום לעיכוב בהתפתחות הדיבור.
יש ויכוח אם ליקוי השמיעה עקב נוזלים עלול לגרום להפרעה אינטלקטואלית בטווח הארוך.
בנוסף יכולים להתחולל שינויים כרוניים ובלתי הפיכים בעור התוף, אך תופעה זו אינה שכיחה.

האבחון הסופי נעשה באמצעות בדיקת שמיעה וטימפנומטריה במכון שמיעה.
טימפנומטריה בודקת את הענות עור התוף לשינויי לחץ.
כאשר יש נוזל באוזן תיכונה עור התוף נייח ולכן מקבלים טימפנומטריה שטוחה (B).
בדיקת השמיעה מאפיינת את סוג וחומרת איבוד השמיעה וחיונית לתכנון הטיפול.
 

טיפול:

הטיפול מתחלק למספר גישות:

• מעקב והשגחה: מעקב רפואי ושמיעתי בשלושת החודשים הראשונים, כיוון שיש סבירות גבוהה שהנוזל יספג עצמונית והשמיעה תחזור לרמה תקינה. רק במקרים של נוזל עקשני מעל 3 חודשים שמלווה בליקוי שמיעה נהוג לבצע התערבות טיפולית.

• המלצות סביבתיות: להימנע מעישון בבית, להניק את התינוק במידת האפשר, להימנע מהאכלה בשכיבה, להימנע מאלרגנים ידועים, ולהפחית חשיפה למסגרות גדולות של ילדים.

• טיפול תרופתי: טיפול אנטיביוטי קצר (שבועיים) עשוי לשפר זמנית אך לא מומלץ כשגרה. סטרואידים פומיים או בתרסיס אפי אפקטיביים לזמן קצר בלבד. תרופות להורדת גודש ואנטיהיסטמינים אינם מועילים ועלולים להזיק.

• טיפול אלטרנטיבי: קיימים טיפולים אך אין מחקר מבוקר המאשר או שולל את יעילותם.

• טיפולים נוספים: מכשירים לפתיחת תעלת אוסטכיוס – ללא הוכחת יעילות ארוכת טווח.

• טיפול כירורגי: מקובל ב־OME ממושך מעל 3 חודשים. בניתוח יוצרים חור קטן בעור התוף, שואבים את הנוזלים ומחדירים צינורית אוורור. הצינורית נשארת בממוצע 9–12 חודשים ונפלטת לבד. לעיתים משלבים כריתת שקד שלישי אם קיימת חסימה אפית. לאחר הניתוח יש צורך במעקב עד לפליטת הצינורית וסגירת החור.
   

פרוגנוזה:

ברוב המקרים המצב משתפר לבד ולכן מומלץ להמתין 3 חודשים לפני החלטה על ניתוח.
אם הנוזל נותר מעל 3 חודשים – הסיכוי שייספג נמוך ומומלץ טיפול כירורגי.
כ־25–50% מהילדים שעברו החדרת צינוריות יסבלו מחזרת הנוזלים לאחר הפליטה, וחלקם יזדקקו לניתוח נוסף.
במקרים של חזרת הנוזלים מומלץ לשקול גם כריתת שקד שלישי.